חומרים מזיקים במזון - צבעי מאכל / רחל אנטמן
למזון שאנו אוכלים יש השפעה מכרעת על בריאותנו. הרכב התזונה משפיע על כל מערכות הגוף, ביכולתו לשפר, לחזק ואף למנע מחלות, אך גם עלול להזיק ולהוות גורם סיכון גבוה.
תעשיות המזון מציפות את השוק באין ספור מוצרים שמושכים את העין בצבעים יפים ובריחות נפלאים. מילדות אנו מורגלים לטעמים מתוקים או מלוחים מידי, ולמעשה הרדמנו את בלוטות הטעם, אנחנו לא מרגישים את טעמו האמיתי של האוכל. למזון המתועש והמעובד מוחדרים הרבה תוספים מלאכותיים כמו: צבעי מאכל, חומרים משמרים, משפרי טעם וריח, מייצבים, מתחלבים ועוד. בתהליך העיבוד רוב החומרים המזינים הולכים לאיבוד, אנשים שניזונים בעיקר ממזון "אינסטנט" ירגישו בחוסר ותחושת רעב תמידית. גופם זקוק לאוכל "אמיתי" שיספק את כל אבות המזון הדרושים לקיומו. המזון שאנו אוכלים, המים שאנו שותים והאוויר שאנו נושמים, הם הבסיס לחומרי הבניין של הגוף ולדלק שמניע אותו. האם כשמדובר בגוף שלנו אנחנו באמת מקפידים על הוראות היצרן? משום מה אנחנו מרשים לעצמנו לעשות "הנחות" שברבות הימים הופכות ל"אנחות" וחושבים שיהיה בסדר, איכשהו... האם אנחנו מוכנים לקחת אחראיות על בריאותנו?
מהו תוסף מזון?
בעבר השתמשו בחומרים טבעיים כמו מלח, שמן או דבש על מנת לשמר את המזון. אך כיום, במוצרים שמייצרים מפעלי המזון, על מנת לשמור על המוצר מפני קלקול, לשפר את צבעו ואת טעמו ולהקנות לו חיי מדף ארוכים, משתמשים בתוספים מלאכותיים שעמידים לאורך זמן.
תוסף מזון הוא, כל חומר כימי שמוסף למזון, שמיועד למטרה טכנולוגית ומסייע בייצור המזון, בשיפור הטעם והמראה ושימורו לאורך זמן. כלומר בהחלט טוב למוצר וליצרן אך לא טוב לצרכן.
כל חומר כימי שמוסף למזון מזיק לגוף!!!
אלו חומרים שהגוף לא מזהה כמזון ולכן אינו מצליח לפרק ולפנות. הגוף צובר את כל עודפי הפסולת ברקמת התא, שם הם הופכים לרעלים המשבשים את התפקוד הנורמלי של התאים , מערכות הגוף נחלשות, מה שמקל על החיידקים והוירוסים לתקוף אותנו, להתמקם בתוכנו, וכך הגוף הופך להיות פגיע יותר למחלות.
בגופינו קיימים אנזימים המתואמים כמו מפתח למנעול לפירוק וספיגת מזון ממקור טבעי.
מנגנוני הגוף בנויים כך שהם מסוגלים לסלק את הפסולת הטבעית הנוצרת בתהליך חילוף החומרים, רק ממזון טבעי המותאם לאדם.
במחקרים על גורמי המחלות הכרוניות, הסתבר באופן חד-משמעי כי הגורמים העיקריים הם סביבתיים: מחסור ברכיבי תזונה חיוניים ועודף רעלים במזון. כלומר, אינם תורשתיים, והאדם ע"י שינוי אורח החיים יכול לשנותם.
איך לקרוא את התווית?
לכל מוצר מזון יש תקן, ויצרני המזון חייבים לעמד בתקן של סימון המזון כחוק ולציין את דבר קיומם של תוספי המזון. לכן הדבר החשוב ביותר כשאנו רוכשים מוצר הוא לקרא את התווית.
בתווית מופיעה טבלת ערכים תזונתיים וכן רשימת הרכיבים במוצר מריכוז גבוה לריכוז נמוך. לדוגמא: קמח, סוכר, שומן צמחי וכו'. רכיבי המזון מפורטים בסדר תכולה יורד, המרכיב שכמותו היא הגדולה ביותר יופיע בראש הרשימה והמרכיב שכמותו היא הקטנה ביותר יופיע בסופה.
תוספי המזון הנכללים ברשימת הרכיבים, מצוינים לפי מספר קוד המסומן באות E המסמלת את האיחוד האירופי, וכך יופיעו בישראל ובאירופה. בארה"ב משתמשים במספרי FD&C- אוכל, תרופות וקוסמטיקה. יש תוספים שאפשר לציין בשם כללי כמו "חומרים משמרים" , "חומרי טעם וריח" וכדומה. האם התווית תמיד אמינה? לצערנו, לא תמיד. על רוב המפעלים הגדולים ניתן לסמוך, אך יש יצרני מזון רבים שאינם מדייקים. למעשה גם אם הרכיבים מופיעים על האריזה , רבים מאיתנו אינם יודעים מה מסתתר מאחורי אותם קודים, מספרים והשמות הלא מובנים. בואו נעשה סדר בדבר, על מנת שנוכל להחליט אם אנחנו מוכנים לאכול תוספת זו או אחרת במזון שאנו קונים.
צבעי מאכל.
צבעי מאכל? האם נועדו למאכל? צירוף המילים נשמע תמים, אך כמה מטעה. המילה "מאכל" נותנת לגיטימציה לכאורה, אבל זהו שם שנובע מהעובדה שמכניסים צבע לאוכל שלנו ולא מהעובדה שהצבע הוא מאכל. הצבע איננו מזון! צבעי מאכל מחזירים צבע למזון התעשייתי, שאבד תוך כדי הכנתו. קיימים צבעים טבעיים המופקים ממקור צמחי כמו הכתום מתבלין הכורכום, האדום מסלק ופפריקה, הירוק מהכלורופיל שבעלים, הסגול מקליפות ענבים ועוד, אך הצבע הטבעי מתפרק מהר ותהליך הפקתו יקר יותר. אמנם יש היום נטייה לחזור ולהשתמש בצבעים טבעיים בגלל תודעת הציבור, אך החלק הארי של צבעי המאכל הוא סינתטי, הוא אטרקטיבי יותר, תהליך ההפקה זול יותר והוא עמיד לאורך זמן. צבעי המאכל המלאכותיים מבוססים ברובם על נפט, פחם ותרכובות כימיקליות. החומרים הללו פוגעים בבריאות שלנו, ומספר צבעים אף הוכחו כמחוללי סרטן. ילדים רגישים הרבה יותר, אך דווקא מוצרים המיועדים לילדים מכילים כמויות גדולות של צבעים.
אחד מצבעי המאכל השכיח ביותר הוא הטרטרזין שסימנו E-102 , צבעו צהוב והוא מופק מזפת הפחם. הוא מצוי במשקאות קלים, בפסטות למיניהן, בדגני בוקר, שקדי מרק, ממתקים, מסטיקים, גלידות ועוד. כמו כן משתמשים בו גם בתעשיית הקוסמטיקה ואפילו בתרופות. הוא נחשב כבעייתי במיוחד לאנשים שסובלים מאלרגיות, עלול לגרום לאסטמה, לפריחה וגירויים בעור, לכאבי ראש ומיגרנות. ילדים היפר- אקטיביים וילדים עם הפרעות קשב וריכוז שהטרטרזין הוסר ממזונם, חל שיפור ניכר במצבם. למרות שהצבע הוכח כפוגע בבריאות, הוא עדיין מאושר לשימוש בישראל.
יש מספר צבעים שהיצרן חייב לציין את הימצאותם במוצר, הם יותר מסוכנים מכיוון שהרבה אנשים מפתחים אלרגיה בנוכחותם. צבעים אלה חייבים בסימון מלא, גם מספר וגם שם:
E - 102: טרטרזין - צהוב
E - 110: סנסט ילו - צהוב שקיעה
E - 153: פחם שחור
עוד צבעי מאכל מסוכנים:
E - 122: אזורובין אדום - בשימוש נפוץ בממתקים, משקאות, רטבים ודגני בוקר.
E - 123: אמרנט סגול-אדום - מצוי בעוגות, אבקות מרק, יוגורט בטעמים, קטשופ וגלידות.
E - 124: פונסו אדום - משמש לצביעת נקניקים, רוטב חמוץ-מתוק לאגרול, ריבות, ג'לי ושלגונים.
E - 127: אריטרוצין אדום - מופיע במוצרי בשר מעובד, שימורי פירות ופירות מסוכרים, דגני בוקר. משמש גם בתעשיית הדפוס וברפואת השיניים.
E - 133: בריליאנט בלו - כחול - מצוי במשקאות, גלידות ושלגונים, ג'לי, ממתקים ועוד. יחד עם הצבע הצהוב-טרטרזין יוצר צבע ירוק ומשמש לצביעת מזונות כמו חטיפי אפונה.
E - 142: גרין - ירוק עז - מצוי בשימוש נרחב בממתקים, מסטיקים, שלגונים, משקאות קלים בטעמי לימון ואשכוליות ובקליפות הדרים מסוכרות.
E - 150: קרמל-חום - הקרמל הרגיל בתוספת האות A מתקבל מחימום סוכרים בלבד, אך בתעשייה מפיקים אותו תוך כדי שימוש בתרכובות כמו אמוניה וחומצות שונות. נמצא בשימוש רחב בתעשיית הלחם, מיני מאפה, רוטב סויה הלא מותסס, בירה, נקניקים ועוד.
מידת הנזק שגורמים צבעי המאכל מבוססים על מחקרים הקושרים אותם למחלות סרטן, פגיעה בכבד וסיכוני בריאות אחרים. בשנים האחרונות אנו רואים עליה דרמטית בכל סוגי המחלות. משום מה אנשים מתרגלים לחיות עם תופעות "שוליות" כמו אלרגיות בעור ובדרכי הנשימה, כאבי ראש, כאבי בטן, בעיות עיכול שונות, שלשול, עצירות, מעי רגיז.
חשוב שנבין, ככל שנצרוך יותר, אנו יוצרים נזק מצטבר. חלק מהצבעים גורמים לנזק מיידי וחלקם יתנו אותותיהם בעתיד. שילוב של מספר צבעים יחד עלול להגדיל את הסיכון. מהי הכמות שאנו צורכים? שכן, לא חשוב רק איזה צבע יש, אלא כמה יש!? האם יש כמות יומית ממוצעת קבילה?
בישראל עדיין מאושרים בחוק צבעים שאסורים לשימוש בארצות אחרות. לפי תקנות משרד הבריאות, מותר השימוש בצבעים ב"כמות נאותה" , כלומר, הכמות המזערית הדרושה ליצרן המזון להשגת התוצאה הרצויה. אך אם לא נערכה בדיקה כמותית, כיצד נדע?
רחל אנטמן - תזונאית הוליסטית
ייעוץ והדרכה בתזונה טבעית
RACHEL2@BARAK.NET.IL
