מחסור באנזימים
מה הוא אנזים?
האנזימים הם מולקולות חלבוניות הנבנות בתאי הגוף החי (צמח ובעל חי) וחיוניות לכל הפעילויות הכימיות בתוכם. בזכותם, כל התאים הרקמות והאיברים מסוגלים לפעול. הם כוח העבודה והחיים של הגוף, המתפקדים בסילוק פסולת מזיקה, בבנין תאים בריאים, בתהליכי חלוקת תאים תקינה ובכל התהליכים הכימיים המתרחשים בגוף.
אנזים הוא חומר כימי המורכב מחלבון ומינרל או מחלבון וויטמין. הגדרה זו אינה מספקת, הואיל והמיוחד במולקולה זו היא "הפעולה האנזימתית". לכל ריאקציה כימית מהירה, בתנאי מעבדה, נחוצה טמפרטורה גבוהה, ברם, דא עקא בגוף האדם החום הוא 37 מעלות בלבד. בחום כזה לא תתרחש פעילות כימית בלי אנזימים. לכן תפקידם של האנזימים הוא לזרז את הריאקציה הכימית בתנאי טמפרטורה של 37 מעלות צלזיוס. בלי האנזימים לא תיתכן כל פעילות בתאים, ולמעשה לא יתכנו חיים. האנזים נקרא "זרז" או "קטליזטור".
האנזימים מצוידים ב"אנרגית חיים". זו איננה אנרגיה קלורית. הגדרת האנזימים חשובה במונחים ביולוגיים ולא רק במונחים כימיים. זהו נשא חלבוני שבתוכו נמצא פקטור אנרגטי חיוני. האנזימים מייצגים את מונח "החיוניות". הוא ניתן למדידה במעבדה על פי רמת הפעילות האנזימתית. לעיתים הוא נמדד כפעילות חזקה ולעיתים כפעילות חלשה.
רק גוף חי מסוגל לייצר אנזימים, לא המעבדות. אפשר לסנטז את האנזים במעבדה בהרכבו הכימי בלבד אך הפקטור האקטיבי שבו או עקרון "החיות" - אינו ניתן לסינטוז. שנים רבות העריכו כי האנזימים עובדים רק בעצם נוכחותם, מבלי שהם בעצמם יתבלו או ישתנו. מסתבר שתיאוריה זו בטעות יסודה. האנזימים מנוצלים ומתבלים בתהליכי עבודתם והגוף חייב לספק ללא הרף אנזימים חדשים לצורך פעילותו התקינה.
אנזימים נמצאים גם במזון חי, תפקידם חשוב לבריאותו של האדם. פעילות האנזימים מהמזון נהרסת בטמפרטורה של מעל - 50-60 מעלות. לכן, בתהליכי בישול המזון, אפיה, טיגון, צלייה, וכו' הפעילות שבמזון נהרסת למרות שהמבנה החלבוני נשמר.
מה היא פעילותם של האנזימים בגוף? הם מעורבים בכל תהליך כימי בו כגון: עיכול המזון והפיכתו למולקולות קטנות היכולות לחדור לדם (אנזימים אלו הם מיצי העיכול), יצירת השתנן והפרשתו בשתן, פליטת דו תחמוצת הפחמן מהריאות. הזרע הגברי מכיל אנזים הממיס את מעטה הביצית ומאפשר הפריה. במערכת החיסון שלנו, תלויה המלחמה בחיידקים, בין שאר הגורמים, ביכולת התאים הלבנים להפריש אנזימים ולהרוס את "הפולשים". גם יכולתנו לראות ולחשוב תלויה באנזימים. הם מפרקים חומרים רעילים בגוף, כך שהוא יכול לסלקם דרך המערכות המפרישות פסולת בלי נזק. חסרונם בגוף יכול להיות בסיס להתפתחות של מחלות.
מספר סוגי האנזימים בגוף גדול מאוד ולכל סוג תפקיד משלו. אנזים המפרק חלבון לא מפרק שומן וכו'. תכונה זו מכונה "הספציפיות של האנזים". החומר שעליו פועל האנזים נקרא "סובסטרט" (חומר יסודי). האנזים פועל על סובסטרט מסוים, והופך אותו לחומר או לחומרים אחרים.
איך ניתנים השמות לאנזימים?: המאפיין בשמות הכימיים של האנזימים, שיש להם לרוב סיומת קבועה - "אזה". (ברבים - אזות). על פי רוב שם האנזים נקבע לפי הסובסטרט שהוא פועל עליו. לדוגמא: "פרוטאזה" - אנזים שמפרק חלבון (פרוטאין). "ליפזה" - אנזים שמפרק שומן. (ליפיד). "עמילזה" - אנזים שמפרק עמילן. נשמרו גם מספר שמות יותר עתיקים שנקבעו לפני השמות החדשים בועדה בינלאומית, כגון "טריפסין", "פפסין" - שהם פרוטאזות.
האנזימים בגוף האדם, מוצאם בשני מקורות:
א. מקור אנדוגני - פנימי: אלה רוב האנזימים הפועלים בגוף האדם, והם נוצרים בתוכו.
ב. מקור אקסוגני - חיצוני: אלה האנזימים שאנו מקבלים מאכילת מזון חי, לא מבושל, (ירקות, פירות, נבטים, אגוזים וכו'), כמומלץ בשיטת התזונה של מכון "היפוקרטס" (שיטת אן ויגמור). מקור אקסוגני נוסף יכול להיות - האנזימים שלוקחים בכדורים.
גוף האדם מייצר שתי קבוצות גדולות של אנזימים אנדוגניים:
א. מיצי עיכול - שתפקידם פירוק המזון הנאכל למולקולות קטנות, היכולות להיכנס לדם ולהיות מובלות לתאים.
ב. אנזימים מטבוליים - (של חילוף חומרים) הנוצרים בכל תא ותא בגוף ומסייעים לכל פעולותיו.
יכולת הגוף לייצר אנזימים אנדוגניים מוגבלת וקבועה בתנאי אותו גוף בזמן מסויים. יכולת זו תלויה בתורשה, בגיל ובמין, במצב בריאות ועוד. ההעדפה הראשונית של הגוף היא לייצר את מיצי העיכול לפי מידת הצורך של עיכול המזון שאכלנו. היכולת הנותרת, מנוצלת ליצירת אנזימים מטבוליים, החשובים לבריאות ולריפוי מחלות. (ראה ספרי "התחדשות").
אנזימי המזון (האקסוגניים), תפקידם לעזור בעיכול המזון שבתוכו הם מצויים. עם אכילת שפע של נבטים, ירקות, ופירות חיים ובשתיית מיצים - אנו קולטים לגופנו אנזימים, המסוגלים להשתתף בעיכולו של המזון. הגוף נאלץ לייצר פחות מיצי עיכול, והוא מפנה את כוחותיו ליצור יותר אנזימים תוך-תאיים המשתתפים בתהליכי ניקוי. אנזימים אלה הם אחד האמצעים החשובים ביותר לריפוי בשיטת אן ויגמור.
האנזימים נהרסים לא רק בבישול ובטיגון, אלא גם בפיסטור. מיקרוגל הורס אנזימים. מי שניזונים לאורך זמן ממזון מבושל ומתועש, חיוניתם נחלשת. הם לוקים במחסור באנזימים מטבוליים. זו גם אחת הסיבות להחלשה של המערכת החיסונית ולתנגודת ירודה הן למחלות חריפות והן למחלת כרוניות.
(מתוך הספר התחדשות מאת ד"ר פנינה בר-סלע , פרק ג' מחסורים ונזקיהם- עמ' 45-47).
